שמירה על בטיחותם של מחממי אינפרא-אדום בחדרי אמבטיה (בלי הדברים המסוכנים)
התקנת מחמם אינפרא-אדום בחדר אמבטיה דורשת איזון עדין. מצד אחד יש חום גבוה, ומצד שני – אדים, טיפות מים ולחות. מכיוון שמים וחשמל הם שילוב מסוכן, אי אפשר פשוט להניח את המחמם בתוך קופסה ולהניח שהכל בסדר.
אם הבידוד לא יהיה טוב, עלולה להיווצר קצר חשמלי. זה לא טוב בכלל.
שמירה על המים בחוץ
אנחנו לא סומכים רק על צינור הקוורץ כדי למנוע חדירת מים. כדי להבטיח בידוד אמיתי, אנחנו משתמשים בכיסויים קרמיים אטומים ובחומרי סיליקון עמידים בטמפרטורות גבוהות בנקודות החיבור של החוטים. ניתן לחשוב על זה כעל “מעיל גשם” למכשירים האלקטרוניים – זה מונע מהאדים לחדור לחוטים.
אנחנו גם מוודאים שהמעטפת של המחמם עומדת בתקן IPX4 או גבוה יותר. זה אומר שהיא יכולה לעמוד בכמה טיפות מים בלי שהמכשיר יפסיק לעבוד.
טיפ חשוב לגבי החוטים: אל תשתמשו ב- PVC רגיל. הוא יימס. אנחנו משתמשים בחוטים מפיברגלס או מצופים ב- PTFE, כי הם יכולים לעמוד בחום בלי להימס. אם הבידוד יימס, הבטיחות של המכשיר תיעלם.
חיבור לקרקע והתרחישים האפשריים
כל מעטפת של מכשיר חייבת להיות מחוברת לקרקע. אנחנו משתמשים במערכת של שלושה חוטים. למה? כדי שאם אחד החוטים יישחק ויגע במעטפת המתכתית, המפסק יפעל מיד.
בנוסף, בבקשה, השתמשו במפסק GFCI. זה הכרחי מאוד.
אנחנו גם עורכים בדיקות לגליות. גם כשהמחמם פועל בעוצמה מלאה, אין להרגיש שום זרימת חשמל מהרכיבים החמים למעטפת החיצונית. צריך שיהיה שקט לחלוטין.
האיזון בין חום לבידוד
זו הבעיה הקשה. בידוד טוב מונע חדירת לחות, אך הוא גם מקשה על מעבר החום. אם נאטום את המעטפת של המכשיר יותר מדי, ניצור בעצם “תנור”. כך עלולים הקבלים והחוטים של המכשיר להישרף.
צריך למצוא את האיזון הנכון. במקום לאטום את המעטפת לחלוטין, אנחנו משתמשים בפתחי אוורור שמאפשרים לחום לצאת, אך מונעים מהמים לחדור. זו דרך פשוטה למנוע שהמכשיר יישרף.