הפסיקו לאפשר למחממי החוץ שלכם להישרף
בואו נהיה כנים: מחממי החוץ עוברים תנאים קשים מאוד. יש שם רכיבים בעלי הספק גבוה שיוצרים חום רב, ורק כמה סנטימטרים משם יש גשם, לחות וחול.
בדרך כלל, הרכיבים עצמם בסדר. אבל הבעיה האמיתית נוצרת בנקודות החיבור של החוטים. שם הכל יכול להשתבש.
בעיית הדבק הזול
רבים מהמחממים שניתן למצוא בחנויות גדולות משתמשים בדבק זול או בחומרי אריזה פשוטים כדי לחבר את הרכיבים יחד. זה עובד… לזמן מה. אבל כשהמחמם מגיע לטמפרטורות גבוהות, החומרים האלו מתקלקלים. הם נסדקים.
וכשיש סדקים, המים יכולים לחדור פנימה. זה כמעט בלתי נמנע. הלחות גורמת לחמצון, ובסופו של דבר נוצר מעגל קצר והמחמם כבה.
אנחנו עושים זאת אחרת. אנחנו משתמשים בחומרי סיליקון לחיבורים, ובסוג מסוים של חומר אפוקסי. למה? כי הם מתרחבים ומתכווצים באותו קצב כמו הזכוכית והמתכת. כשהמחמם עובר מטמפרטורות קרות מאוד ל-500°C, החיבורים נשארים במקומם, ולא נפרמים.
למה החומרים “התעשייתיים” חשובים
כשהחוטים לא מחוברים כראוי, הם לא רק נהרסים – הם גם נשרפים. החום גורם לחומרי הבידוד להיות שבירים, ואז הזרם מתחיל לדלוף.
כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בחומרי פייברגלס ובחומרי PTFE. הם יכולים לעמוד בחום בלי להינזק. בנוסף, תהליך החיבור שלנו כולל שימוש בלחץ – כך שכל רווח אוורור נעלם. בלי רווחים, אין אפשרות לחמצן או מים להגיע לנחושת. פשוט כך.
אזהרה לגבי החום
הבעיה היא שחיבורים טובים הם טובים, אבל הם גם עלולים לכבול את החום.
אם אתם מכניסים רכיב בעל הספק גבוה למעטפת קטנה, נקודת החיבור של החוטים תהיה הרבה יותר חמה משאר המעגל. עליכם לוודא שהמעטפת יכולה לנשום. אם אין אוורור, החיבורים יתחממו יותר מדי, וחומרי הבידוד ייהרסו, לא משנה כמה החומרים איכותיים.
טיפ אחרון: אם אתם מתקינים את המחממים במקום לח, בדקו היטב את דרגת ההגנה של המעטפת. חיבור טוב של החוטים זה רק חצי מהעבודה. השאר תלוי באופן שבו אתם מחברים את החוטים.