טיפול בחומרים באמצעות אור אינפרא-אדום בביוסנסורים ובחומרים מוליכים למחצה
כשבונים ביוסנסורים, נושא החום הוא מאתגר לא קטן. יש צורך בחום מספיק כדי לטפל בפולימרים ולוודא ששכבות החומר הביולוגי יישארו במקומן. אך אם מעלים את החום יותר מדי, החומר עלול להיהרס. לכן אנו משתמשים בנורות אינפרא-אדום בעלות גל ארוך. במקום לחמם את האוויר בתוך התא, אור האינפרא-אדום שולח אנרגיה ישירות אל החומר. זה יעיל יותר.
ויתור על חומרים כימיים
תנורי ייבוש מסורתיים הם איטיים. כדי להאיץ את תהליך הייבוש, אנשים משתמשים לעתים קרובות בקטליזטורים מתכתיים או בחומרים כימיים שמאיצים את התהליך. אך אם רוצים לעמוד בסטנדרטים של “חומרים ללא עופרת” או “חומרים ירוקים”, אותם חומרים כימיים הם בעייתיים. טיפול באמצעות אור אינפרא-אדום מאפשר לוותר על כל זה. אנו מכוונים את האנרגיה ישירות לאזורים הרלוונטיים בחומר. החום פוגע בחומר, והתהליך נעשה כמעט מיד. אין צורך בחומרים כימיים.
חיסכון באנרגיה
חשבו על תנור מסורתי – הוא נשאר חם במשך שעות, גם כשאין שום דבר בתוכו. זו בזבוז אנרגיה גדול. נורות אינפרא-אדום שונות – הן מגיעות לטמפרטורה הרצויה תוך מילישניות. ניתן להפעיל ולכבות אותן לפי מהירות המסילה שעליה נמצא החומר. כך ניתן לחסוך באנרגיה. בנוסף, אנו משתמשים בנורות אינפרא-אדום בעלות עוצמה גבוהה לפרקי זמן קצרים. כך ניתן למנוע את בעיית החימום היותר מדי של החומר.
המציאות
אני לא אומר שזו פתרון מושלם. טיפול באמצעות אור אינפרא-אדום כולל כמה בעיות. עוצמת החום גבוהה מאוד. אם המסילה זזה או שהנורה לא נמצאת במיקום הנכון, החום עלול לפגוע בשכבות החומר הביולוגי. כדי למנוע זאת, יש צורך בבקרים מדויקים ובתרמוקפלים שמותאמים כראוי. יש גם בעיה של החזרת האור – אם החומר מבריק מדי, האנרגיה של האור האינפרא-אדום נחזרת, והנורה עצמה מתחממת במקום החומר. יש צורך לבחור את האורך הגלי הנכון (בדרך כלל אורך גל בינוני-קצר) כדי שהאנרגיה תחדור לחומר.