לחמם דברים מבלי לגרום לפיצוץ
אם אתם יוצרים חיישנים ביולוגיים, אתם יודעים איך זה עובד. יש צורך בשלבי ייבוש והתייצבות שדורשים שימוש בחומרי ניקוי דליקים. בסביבה כזו, מנורת אינפרא-אדום רגילה אינה רק כלי – היא גם מקור סיכון.
אנו בונים את מערכות האינפרא-אדום שלנו במיוחד עבור סביבות בהן האוויר מלא בתרכובות אורגניות רגישות. המטרה היא פשוטה: לשמור על חום ממוקד ולמנוע היווצרות ניצוצות.
החסימה היא הכל.
רוב האנשים משתמשים בצינורות קוורץ, אך זה לא מספיק. אנו מכסים את צינורות הקוורץ בחומרי הגנה איכותיים שאינם נפגעים מחומרים כימיים חזקים.
הסכנה האמיתית נמצאת בדרך כלל באזורי החיבור בין האלקטרודות. שם בדרך כלל קורים הכישלונות. כדי לתקן זאת, אנו משתמשים בחסימות מסוג קרמי-מתכתי. זה מונע מהאדים המקורזלים לחדור לתוך המנורה, כך שהחוט שלה לא יישרף.
לשמור על טמפרטורה יציבה
הבטיחות בסביבה מסוכנת תלויה בטמפרטורת הפנים של המנורה. אי אפשר שיהיו “נקודות חמות” שעלולות לגרום להצתה של החומרים הכימיים.
אנו מחשבים בקפידה את עוצמת החום לכל סנטימטר, כך שהחום יהיה יציב וצפוי. בנוסף, אנו משתמשים במווסתים PID שמגיבים במהירות. אם החיישן מזהה עלייה ברמת החומרים הכימיים, החשמל נותק בתוך מילישניות. זו רשת בטיחות שבאמת עובדת.
הקושי
הבעיה היא שכאשר מוסיפים שכבות הגנה, יש אובדן מסוים בעוצמת האור האינפרא-אדום. החומרים המשמשים להגנה סופגים חלק מהאנרגיה.
זה אומר שאולי יהיה צורך להגדיל את עוצמת החשמל או להקריב את המנורה קצת יותר קרוב לחומר שעליו היא פועלת, כדי שהחימום יהיה יעיל. זו בעיה של איזון בין בטיחות מלאה לבין עוצמת החום.
אנו בונים את המנורות האלו עבור המציאות של סביבת העבודה. הן מיועדות לעמוד בפני חומרים כימיים ולהמשיך לפעול. עשו לעצמכם טובה: ודאו שמערכת האוורור שלכם חזקה מספיק כדי להרחיק את האדים מהמנורה. אל תאפשרו להם להצטבר.