אינפרא-אדום לעומת אוויר חם: הפסיקו לחכות שהחלקים שלכם יתחממו
אם אתם עובדים בתהליכי עיבוד מתקדמים של שבבים, אתם כנראה מכירים את הטרדה שבהמתנה – בעיקר ההמתנה שהחדר יתחמם.
במשך זמן רב, השתמשנו פשוט באוויר חם, בתקווה שזה יעזור. אבל למעשה, אוויר הוא מוליך חום גרוע מאוד. הוא מעביר חום באיטיות. כשמשתמשים באוויר מלאכותי, למעשה מחכים שמישהו “אחר” יעביר את החום לחלקים שצריך לחמם.
אינפרא-אדום משנה את המצב הזה. הוא מבטל את הצורך במוליך חום כלשהו. במקום לחמם את האוויר, אינפרא-אדום שולח קרינה אלקטרומגנטית ישירות אל החומר שצריך לחמם.
זה מהיר. מאוד מהיר.
חשבו על הזמן שאתם מבזבזים בתקופות ההתחממות עם מערכות אוויר. אתם פשוט עומדים שם, בזמן שהחדר מתחמם לאט. עם אינפרא-אדום, אפשר להגיע לטמפרטורות הרצויות תוך שניות.
בנוסף, חדר העבודה הנקי שלכם יהיה יותר נוח לעבודה בו. אין צורך במאווררים ענקיים או במערכות צינורות מסורבלות שתופסות שטח יקר.
ועוד דבר – אין יותר בלגן. מערכות אוויר גורמות לתנועה של חלקיקים בחדר. בחדר נקי, זה יכול לגרום לבעיות. אינפרא-אדום אינו גורם לתנועה של חלקיקים, כך שאין סיכוי שחלקיקים יגיעו לחומרים שצריך לעבד. כך נוצרת תהליך נקי יותר, ושליטה טובה יותר בטמפרטורה של החומרים.
אבל זו אינה פתרון קסם. יש כמה מגבלות. אינפרא-אדום יכול לחמם רק את האזורים שהוא יכול “לראות”. אם החלקים שלכם יש להם צורות מורכבות או פינות עמוקות, חלקים מסוימים יישארו קרים, בעוד אחרים יתחממו.
צריך להיות חכמים בבחירת מיקום הפנסים ובזווית שבה הם מופנים, אחרת יהיו תוצאות לא אחידות.
עבור קווי ייצור בהיקף גדול, המעבר לאינפרא-אדום הוא בחירה ברורה – כיוון שהוא מקצר את זמן העיבוד. אתם מוותרים על התחושה של אוויר חם, ומקבלים מהירות גבוהה יותר וסביבה נקייה יותר.
רק תשימו לב: ודאו שהחיישנים שלכם אכן מודדים את החום הנפלט מהאינפרא-אדום. אם אתם עדיין מודדים את טמפרטורת האוויר הסביבתית, אתם עלולים לפגוע בחומרים שלכם.